ההבדל הגדול בין שני הבנימינים נעוץ במידת יכולתם להבחין בין מטרה לבין אמצעי. גנץ, החושב לתומו שהמטרה היא העלאתו לכס ראשות הממשלה ושהאמצעי יכול להיות גם שירות לזמן מה תחת נתניהו, אינו קולט שהציבור הישראלי אינו תומך בו בזכות סגולותיו, אלא רק כמכשיר להדחת נתניהו. לעומתו, נתניהו דבק במשימתו לאור המטרה, והיא אחת ויחידה.
מטרת נתניהו היא לחמוק מעונש על התנהגותו. זה עד כדי כך פשוט. אין צורך בהסברים נפתלים. הוא נמצא במסלול שהפיל מאיגרא רמא אנשים בעלי אגו דומה לשלו, כמו השופט דן כהן והיזם קובי אלכסנדר. שניהם הואשמו, הורשעו וברחו, מי לפרו ומי לנמיביה; סופם שהוסגרו, או התמסרו.
נתניהו טרם הועמד לדין והוא בחזקת חף, אך למרות שאין כלום ולא היה ולא יהיה, אין לו חשק להסתכן, שמא משפטו או לחלופין ערעורו לא יסתיימו בזיכוי. ראשות הממשלה היא נמיביה של נתניהו: אליה הוא נמלט כדי שלא להיכלא. הוא אינו רוצה להישאר בה כשלעצמה, זה יכול להיות נחמד אבל כבר מאחוריו. היא נחוצה לו בהיעדר הגנה אחרת מפני התובע והשופט, השוטר והסוהר.
עוד בוואלה! NEWS
וכך, ביום האחרון למהלכי הנפל של גנץ להרכבת ממשלה, כשאזל זמן המשחקים, חדל נתניהו לרגע להעמיד פנים, כדי שלא יעמידו אותו לדין. מתוך שק האחדות בצבץ מרצע החסינות. אותו 'מה פתאום' של הבחירות הקודמות נשלף, פתאום ובלי מה, כעיקר העיקרים, הפתיון הסופי לנגד עיני גנץ - תן לנתניהו חסינות לארבע שנים, קבל ראשות ממשלה להיום, לחודש, בדיוק עד מתי נראה בהמשך.
זה תכסיס בדוק ואף שחוק: ייהרג ובל יעבור, אין על מה לדבר, מחיר סופי בהחלט, מתמסמס ברגע ההכרעה תמורת שווה ערך. כל פינוקיו זקוק לשמשון ויובב, חתול ושועל, יריב וזאב, לוין ואלקין, אחד סוחב שק ושני מוציא מתוכו מרצע. שמע, בני, אתה יכול להיות גם ראשון, לא על זה נשבור את העסקה היפה שהתחלנו לרקום, רק תחתום כאן, ואל תשכח להביא את החברים שלך.
החסינות חיונית כרגע לנתניהו עוד יותר מראשות הממשלה, אף ששתיהן הן דרכים משיקות לאותו יעד. חסינות ניתנת, אם הכנסת מסכימה, מתוקף החברות בכנסת וללא קשר לשאלת התפקיד בממשלה. מהחסינות יוכלו ליהנות גם אריה דרעי, יעקב ליצמן, חיים כץ, דוד ביטן וכל מסתבך נוסף שעדיין לא נחשף. ראשות ממשלה יש רק לנתניהו, זה כוחה וזאת חולשתה, כי היא אינה מעניינת את הנבחרים האחרים השקועים בהליכים משפטיים, והיא במעמד מתכלה של תקופת מעבר, כשיתכן מאוד שבג"ץ יפסול את כשירותו של הנאשם נתניהו להרכיב ממשלה חדשה. כשדה מערכה, חסינות נראית כעת משתלמת יותר.
אביחי מנדלבליט הוא אחד משני האחראים לפקעת של החודשיים שחלפו לשווא מאז בחירות ספטמבר. שותפו לאחריות הוא הנשיא ראובן ריבלין, בנוסחה החד צדדית, המוטה לטובת נתניהו והמאכזבת בנכונותה להכתים את שמה של ישראל כמדינה המוכנה להכניס ראש חולה לממשלה בריאה. לא להבליג על מחלה משפטית של הראש, בעיצומה של כהונת ממשלה וכדי לשמר את יציבותה, שהרי לכך נועדה לשון חוק היסוד, אלא לייצר מראש מצב עקום ועגום כזה.
אחריותו של ריבלין פחותה מזו של מנדלבליט, מפני שאומנם אביגדור ליברמן ניתלה בסירובו של גנץ לאמץ את נוסחת ריבלין כעילה להימנעות מתמיכה בו, אך בלעדיה היה מוצא אמתלה אחרת. ההסדר מחולל את ההסבר, לא להיפך.
החודשיים החסרים כיום למערכת הפוליטית, ויותר, בוזבזו בידי מנדלבליט בין פברואר ליולי, בהשהיית השימוע לפי דרישת נתניהו, בטענה שמסירת חומרי החקירה בעקבות פרסום כתב החשדות תפגע במסע הבחירות של החשוד. התובע הכללי התחשב בצרכיו הפוליטיים של הנאשם-בכוח; אל ייתמם עכשיו וידבר על חציצה מוחלטת בין העולמות. שיקולי היועץ הם גם פוליטיים. לא בהכרח ולא תמיד לטובת צד מסויים בפוליטיקה, אבל לא רציני לומר שהם נקיים מחשבון השפעתם על התוצאה הפוליטית.
כשמנדלבליט יגיש סוף סוף את כתב האישום, יעמוד נתניהו בפני מבחן מיידי - האם להזדרז ולהתפטר ללא ויכוח מתפקידו הנוסף, שר הבריאות, או להיאבק לשמור על התיק, לא מפני חשיבותו - הרי הסגן ליצמן שולט במשרד, שדימוי האחריות לו הוא בכלל נטל, במצבה הבעייתי של מערכת הבריאות - אלא כקו הגנה ראשון במלחמה על הכשירות לראשות הממשלה.
שר הרווחה עד לקיץ, כץ, רמז לכך במכתב ההתפטרות שלו, בהכריזו כי הציפייה ממנו לפרוש מהממשלה לנוכח כתב אישום אינה משקפת את חובתו החוקית. זאת קריאה כפשוטה של חוק היסוד, שהנוסח המעודכן שלו נחקק לאחר שנפסקה הלכת דרעי-פנחסי ולפיכך לכאורה גובר עליה. הסוגיה לא הוכרעה משום שההירשזונים והמיסז'ניקובים של עידן הנוסח החדש בחרו שלא להציג לבג"ץ החדש שאלת קיטבג, מה עם דרעי-פנחסי. דילמת נתניהו תהיה האם לקבל את הדין בשטריימלו כשר הבריאות, ובכך להחליש את טענתו בעניין ראשות הממשלה לפי סעיף אחר באותו חוק, או שמא לנהל קרב ראשון ולגשש בכך אחר המגמות בבג"ץ לקראת קרב ההכרעה.
ואשר לגנץ, את קובלנתו על שאנשי תל"ם בכחול לבן הכשילו את החיזור שלו אחר הרשימה המשותפת עליו להפנות לעצמו. ביום החבירה שלו לבוגי יעלון, במחיר מופקע, היה ברור שזהו אחד מזרעי הפורענות. קצת מאוחר להתבכיין עכשיו.
אם תיערכנה בחירות שלישיות, מה שכלל אינו מובטח, כי בעקבות כתב האישום תתחזק החלופה של ממשלת כחול לבן עם ליכוד מינוס נתניהו (שאז ישתוקק שגנץ יהיה הראש הראשון, לסיכול צמיחת מנהיג חדש בליכוד בעת משפטו), אפשר שנכון יותר לפרק את כחול לבן. הרי סך הכל קובע, מידת הקירבה ל-60 ח"כים בחיבורים השונים. הברית בין רכיבי כחול לבן הוכחה כמאולצת וכמונעת מיצוי הסיכוי להחלפת השלטון. יתמודדו איפא הרכיבים בנפרד, לצד העבודה והמחנה הדמוקרטי, ויצמיחו מתוכם מנהיג ראוי.
2019-11-21 09:22:00Z
https://news.google.com/__i/rss/rd/articles/CBMiJWh0dHBzOi8vbmV3cy53YWxsYS5jby5pbC9pdGVtLzMzMjUwNTfSAQA?oc=5
0 Comments:
Post a Comment